ים כנרת

נזכרתי בסיפור מעניין ולא יאומן שקרה ב 2015.

תכננו עם כל החברה חופשה בכינרת. דנו בזה הרבה מאוד זמן, ותהינו מתי כל אחד מהזוגות יכולים לקחת חופש. לחלק הייתה אפשרות לקחת חופש רק בסופ"ש ולחלק התאימה החופשה באמצע השבוע. בשורה בתחתונה, החלטנו על תאריכים, בעוד חודש, והסכמו לא לקבוע שום דבר - כי אנחנו סוף סוף ניסע לכינרת לנפוש. איך ששמרתי את התאריך בלוח שנה דיגיטלי (אני משתמש רק בכאלו, כי זה הכי נח ותמיד בהישג יד) וככה זה מזכיר לי בכל מקום שאני לא נמצא - נכנסת שיחה.

- שלום..

- שלום, אתה צלם? רצינו לסגור איתך צילומים לחתונה.

-‏ בטח, אילו תאריכים, ואיפה?

-‏ אמצע אוגוסט, בטבריה...

- יופי מצויין! אני עטנה לבחורה מבעד לקו , וחושב לעצמי אילו חבילות אני יכול להציע לה.

השיחה מתגלגלת לה, מצרפים לשיחה גם את החתן ששם אותנו על רמקול, והיה עם חבר שלו, אז יצא ממש מוקד טלפוני. צחקנו והגענו בשיחה על צילומ חוץ על ספינה!

וכאן נופל לי האסימון... לפני שניה סגרנו תאריכים עם חבר'ה לנופש!!!

ואני הייתי מי שהציעה את הרעיון! אני מי ששכנעתי את כולם לבא.מצב לא נעים, לבטל לחברים, או ללקוח שכבר כמעט סגרנו איתו עסקה? "

טוב לא היה לי יותר מידי ברירות, ביקשתי מהלקוחות הנחמדים יפה סליחה, אמרתי שלצערי לא יכול לבטל את התוכניות שהיו לי לימים הללו.

באותה שניה הרדשתי מאוד לא נעים, והרגשתי את עצמי מקצוען בלאי... רציתי להיקבר צתחת לאדמה.

החבר'ה התבאסו והתלהבו מעצות שנתתי להם בקשר לצילומים. אני מצידי הבטחתי להם לעזור בכל הקשור לאירגון חתונה.

עבר חודש, והגיע הזמן לטיול לצפון! אספנו דברים, אוהלים, מנגלים.. אני כמובן לקחתי איתי את התיק עם המצלמה ובתחלנו בנסיעה.

אחרי הצהריים הגענו לטבריה, למרינה בעיר העתיקה, והתיישבנו לאכול.

מסעדה ממש נחמדה. יושבים לנו בכיף ומתחילים להינות מהחופשה. בשלב מסוים אני רואה בחורה בשמלת כלה מול המסעדה, לידה בחור בחליפת חתן עם זר פרחים בידיים. אממה, הבחורה בוכיה! והבחור מנסה להרגיעה - ולשאו!

ניגשתי עליהם לשאול מה קרה? למה כלה בוכה ביום החתונה??? מגיל קטן אני דוחף את האף שלי למקומות שלא ביקשו!

מגיע עד עליהם, שול מה קרה? איך אני יכול לעזור?

ואז הכלה עונה "אתה תוכל לעזור רק אם תהיה צלם!!!"

אני מחייך לה בתגובה

- אז אני יכול לעזור! :)

-‏ אתה אמיתי? אתה לא צוחק עלי?? שואלת היא בתדהמה- הצלם לחתונה שלנו הבריז לנו ולא עטנה לטלפונים מהבוקר אנחנו מנסים להשיג אותו!

- ‏קבענו להיפגש כאן לפני שעה והוא לא הגיע.

-‏ הוא לא הגיע לצילומי חוץ? אז כנראה באמת קרה משהו רציני, כי לא יכול להיות שצלם חתונות שכח מאירוע ולא הגיע בלי סיבה מוצדקת! אז ככה-אני אומר להם -אני יכול לעשות לכם כמה תמונות, ואחרי זה פשוט אשלח לכם.

- ואתה יכול לבא איתנו לאולם? לצלם חופה? ואנחנו לא נעקב אותך יותר, וכמובן נשלם לך בהתאם!!!

אנימבינתיים מנסה להיזכר מה שמתי לתיק הצילומים שלי, מה נשאר באוטו, ומה הוצאתי כי מהתיקים של הנופש לא היה מקום.

מנסה לחשוב איזה חולצה היותר נורמאלית ומתאימה לאירוע אני יכול לשים על עצמי בתור צלם אירועים.

ואני מבין - יש לי 2 עדשות, פלאש אחד, ומהבגדים זו רק חולצה שרשום עליה "shit happens"..

חולצה שמתארת בשני מילים את המצב הנוצר.

מנסה להסביר לזוג הצעיר שיכול להיות ימצאו מישהו שיותר מתאים להם, כי יש להם עוד זמן עד הערב. ובתוך- תוכי מבין שאני כן רוצה לעשות את זה.לא מבחינה כספית, אלה כי אני באמת רוצה לעזור להם. אני אשקר אם אני אגיד שלא הייתה לי הרגשת גאווה שהייתי במקום הנכון ובזמן הנכון!

הזמנתי את הצעירים לשולחן שלנו, שתינו קפה, עישנו סיגריה, החתן ניסה להתקשר עוד כמה פעמים לצלם. הצלם עדיין לא ענה. ואז החלטתי. אני אהיה הצלם לחתונה שלהם הערב.

חבר'ה שלי חיזקו אותי, שהם יסתדרו בלעדי ערב אלד, ויש לפנינו עוד כמה ימים של פנאן. גם בסופו של דבר, זה חתיכת באסה להישאר בלי צלם ביום החתונה!

לצילומי חוץ כמעט ולא נשאר לנו זמן, והיינו צריכים כבר לנסוע לאולם, כדי לא לאחר להגיע לפני האורחים. והחופה הייתה צריכה להיות על חוף כנרת על מול השקיעה המהממת.

כולם יצאו מבסוטים!

הדבר הכי מצחיק מכל הסיפור כאן - אחרי החתונה, הסתבר שהם בעצם אותו הזוג שיצאר איתי קשר טלפוני לפני כחודש וביטלתי להם.

החיים הם כה לא צפויים לפעמים, ומפגישים בים אנשים בכל הדרכים, ומה שהיה צריך לקראת יקרה!

אגב הצלם שנעלם, לא היה מבריזן, אלה הסתבר שעשה תאונת דרכים באותו היום. וזה היה יום פחות מאושר בחייו לעומת הזוג הצעיר. הוא שבר את שני הרגליו, והיה מאושפז עוד חודש ימים. הזוג לא יצאו כנגדו בתלונה ולקחו את זה בהבנה.

ולמה נזכרתי בסיפור? כי היום בעלה של הכלה ההיא התקשר היום, כדי לשריין תאריך לצילומי הריון בחוף כינרת